עַל חַרְבְּךָ וְתוֹרָתְךָ תִּחְיֶה

שאלת הגיוס, השוויון בנטל והשירות של הציבור החרדי בצה"ל מציתים דיון סוער שיוצר שסע עמוק בתוכנו שלעיתים מלווה בהאשמות בדבר השתמטות מחד ופגיעה בלומדי תורה מאידך. אך כאשר מתבוננים בסוגיה זו דרך משקפיה של חוכמת הקבלה, מתגלה תמונה מורכבת, עמוקה ומאחדת הרבה יותר. כזו המאתגרת את התפיסות המקובלות בשני צידי המתרס.

כדי לפרוץ את המבוי הסתום הזה, איננו זקוקים לעוד סיסמאות פוליטיות, אלא להעמקה במהות, וכאן חוכמת הקבלה מציעה נקודת מבט שנוגעת בליבת העניין ושואלת מהו התפקיד של התורה בחיים היהודיים, מהי ערבות הדדית, ואיך שני הנדבכים הללו אמורים להיפגש במציאות העכשווית.

חכמת הקבלה מלמדת כי כל נדבך במציאות הגשמית אינו אלא השתקפות של כוחות ורובד רוחני עמוק יותר. העקרון הקבלי היסודי של "ערבות הדדית" נקבע במעמד הר סיני, שם נדרש העם להיות "כאיש אחד בלב אחד". העיקרון היסודי בחוכמת הקבלה מבוסס על מושג ה"ערבות". הקבלה מלמדת שעם ישראל אינו אוסף של יחידים שחיים זה לצד זה, אלא גוף אורגני אחד. כשאיבר אחד בגוף מדמם, שאר האיברים אינם יכולים להמשיך בשגרת חייהם ולטעון שתפקידם נפרד. הקבלה, ובפרט תורת האר"י וספריו של הרב יהודה אשלג, מבהירה כי התיקון הרוחני של העולם והגעת האדם לתכליתו מבוססים על מעבר מתכונה של "רצון לקבל לעצמו" (אגואיזם) לתכונה של "רצון להשפיע" (אהבת הזולת ודאגה לכלל). למשל לא פעם מוזכר כי במלחמות מצווה המיועדות להצלת נפשות ולהגנת כלל ישראל הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. כמה פשוט, אנושי ומתחשב.

במישור זה, ההגנה על הכלל במסגרת השירות הצבאי אינה רק חובה אזרחית או סוציולוגית, אלא ביטוי מעשי וגשמי עמוק ביותר של מידת ההשפעה והמסירות למען הזולת. כאשר אדם מוסר נפשו, זמנו ומרצו להגנת אחיו, הוא מממש בגופו את עיקרון "ואהבת לרעך כמוך" שהוא היסוד הגדול ביותר ביהדות. השירות הצבאי בצה"ל, מעבר לרובד הבטחוני הקיומי, משמש ככור היתוך של נתינה ללא תמורה. החייל בשדה הקרב או במערך התומך אינו פועל למען רווח אישי, אלא למען ביטחונם של מיליוני בני אדם שאת רובם אינו מכיר כלל. נתינה זו שוברת את ה"רצון לקבל לעצמו" ומזכך את נפש האדם. לפיכך, חוכמת הקבלה אינה רואה בשירות הצבאי ביטול תורה או פגיעה ברוחניות, אלא אדרבה – הזדמנות לממש את התורה הלכה למעשה. כלומר, עבודת הבורא שאינה מלווה במעשים נאותים ובהתנהגות פרו חברתית היא למעשה חילול השם. שהרי הגנה על חייהם של מיליוני יהודים וציבורים שלמים היא המדרגה הגבוהה ביותר של גמילות חסדים.
 
 הטיעון המרכזי בעולם החרדי קובע כי "תורה מגנא ומצלא" (התורה מגינה ומצילה), ולכן תלמידי החכמים מגינים על הלוחמים בשדה הקרב לא פחות משהלוחמים מגינים עליהם. אם כך, מדוע נדרש ממי שתורתו אומנותו לעזוב את הישיבה ולהתגייס? חרדי המשלב את רוחניות התורה עם שירות והגנה על אחיו, מעלה את השירות הצבאי לדרגת קדושה ומחבר בין שני חלקי הנפש- ספרא וסיפא. תורת הקבלה שוללת את ההפרדה המלאכותית בין הרוח לחומר. התפיסה הקבלית גורסת כי הרוח והחומר משלימים זה את זה ואין לאחד קיום שלם בלא השני. בדיוק כמו שהגוף הגשמי נדרש כדי לייצב ולהוציא לפועל את האור הרוחני. במערכת מושגים זו, עקרון הערבות ההדדית אינו סעיף באמנה חברתית חדשה, אלא חוק טבע רוחני. מעמד הר סיני, שבו הותנה הקיום הלאומי בהיות העם "כאיש אחד בלב אחד", מורה כי הקדושה אינה מתקיימת בחלל הסטרילי של הפרט, אלא בתוך הרקמה האורגנית של הכלל. השירות הצבאי וההגנה במסירות נפש על חיי האומה אינם נתפסים בקבלה כמטלה אזרחית יבשה, אלא כביטוי המעשי העליון של האמונה. בעת הזו, כאשר הדיון על חוק הגיוס מעמיק את השסעים ומאיים על לכידותנו, חוכמת הקבלה מציעה מציאות אחרת. היא אינה קוראת לביטול עולם התורה חלילה, ואף לא לזלזול בחשיבות הרוחנית של לימודה. היא קוראת להרחבת הלב ולתפיסת הכלל כמקשה אחת. המסקנה העולה מניתוח קבלי זה היא כי השירות הצבאי בצה"ל, גם עבור אנשים חרדים, אינו נטול ערך רוחני אלא הוא חלק בלתי נפרד מתיקון הכלל והערבות ההדדית. חיבור אמיתי בין הציבורים לא יושג באמצעות כפייה או שנאה, אלא מתוך הבנה כי תורה שאין עמה נשיאה בעול הכלל חסרה את הלב הפועם שלה. כאשר הציבור החרדי יכיר בכך שהגנה על הארץ והגנה על הרוח אינן עומדות בסתירה אלא משלימות זו את זו, נוכל לבנות חברה המתוקנת במידותיה, המממשת את העיקרון הנשגב "ואהבת לרעך כמוך" כבסיס לקיומנו בארץ זו.
מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה'.