אברא כדברא

הוגי הדעות ביהדות נחלקו בשאלה האם יש ממש בכישופים המשנים את הטבע הפיזיקלי או לא. ההוגים הרציונליסטיים (רמב"ם, רס"ג) ביהדות שללו לחלוטין את יכולת ההשפעה של כישופים על המציאות. לדבריהם מכשף הוא אדם אשר גורם לאנשים לחשוב שעושה מעשה פלא בעוד אינו עושה דבר החורג מגדר הטבע. לעומתם, חכמי ישראל אחרים, ביניהם גם חכמי הקבלה)רמב"ן, רש"י, ראב"ע, מהר"ל)  סברו שישנם כישופים היכולים להשפיע על המציאות הפיזיקלית. הבדלי תפיסות העולם המבוטאים במחלוקת זו, באים לידי ביטוי בראייה שונה של הסיבות לכלל האיסורים המאגיים .

בכל האמונות והתרבויות קיימים סממנים, לחשים, חפצים וטקסים מיסטיים שנועדו ליצור בלב המאמינים תחושת בטחון, תקווה ושליטה על מאורעות החיים. בתקופות קדומות נטען שהמכשף בכוחותיו היה מוריד גשם, מצמיח תבואה, משכיח רוח ומעורר סערה בשמים. אף בתורה כתוב שבלק, מלך מואב, מבקש מהמכשף הידוע בלעם בן בעור לקלל עבורו את ישראל, והאחרון נרתם למשימה והסוף ידוע. מאז נקשר הכישוף בדת קשר בל יינתק. חשוב להבין שבעבר המכשף ישב בלב הקונצנזוס החברתי והיה לו תפקיד משמעותי ומשפיע. האלים העבירו את יכולתם וחכמתם ה "על-אנושית" ליחידי סגולה בודדים והם אלה שעל  פיהם יישק דבר. כוחות האל, שאינם כפופים לכוחות הטבע , ידועים למכשף והוא רותם אותם במעשיו (לחש, כתיבה וחומר) כדי שיענו על רצונותיו של מקבל השירות בנושאים כמו רפואה, פרנסה וזיווג ואפילו לקלל ,לחבל ולהמית את פלוני. פחדים תמיד ליוו את האדם הסקרנות ידעה להערים עליהם. אחד הכוחות העצומים הפועלים באדם הוא יצר הסקרנות. יצר זה דוחף את האדם לשאוף ולדעת יותר "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב, א). בדברים הבאים נברר מעט ובאופן מצומצם על מקומו של הכישוף בקבלה ספציפית ומצומצמת בעולם המאגיה והכישוף.

בעולמה של קבלה תכונת הסקרנות הבריאה מבקשת לדעת אם יש דרך לפרוץ אל מחוץ למעגל החיים הגשמיים -מצומצמים הנחווים בחמשת החושים בלבד, והאם ישנה דלת נסתרת המובילה למציאות נוספת, מקבילה למציאות שבה אנו חיים ושדרכה ניתן יהיה להתעלות רוחנית ולחוות חיים מלאי תוכן משמעות וסיפוק. כל זאת תוך לימוד מסודר המעוגן בכתבי קבלה ובדברי חכמים לאורך הדורות שהציבו הגדרות ברורות המבחינות בין מותר ואסור ובין כשר לפסול. ובמילים אחרות מותר וראוי אף לשאול,לתהות, לחקור להתפלפל ולדרוש אך הכול צריך שיתקיים במסגרת הגדרת גבולות גזרה ברורים שהתורה קבעה, וחל איסור מובהק וגורף לחצות אותם הן בלימוד התיאורטי והן בזה הפרקטי לסוגיו השונים. יובן כי מטבעה תכונת הסקרנות האנושית המתפתחת הכרחית לקיומו ונחוצה להתקדמותו של המין האנושי ואלמלא הייתה קיימת האנושות הייתה בוודאי נותרת באותה נקודת התחלה שבה החלה. פן נוסף בסקרנות מתגלה כאשר האדם רותם אותה לחקור ולברר עניינים מעבר לגבולות המוכרים והמותרים שכבר נחתמו ע"י חכמי ישראל שהזהירו כי אין רשות להיכנס, לחקור ולעסוק במה שכבר נאסר מקדמא דנא. במקרים שבהם האדם מכניס עצמו לעולם המאגיה והכישוף הוא מחייב עצמו בסכנות גדולות האורבות לו וכפועל יוצא כל מעשיו עתידים להיפרע עם הזמן. התורה כבר עמה על טבעו של האדם וידעה לזהות היטב את המסוכנות שבסקרנות וקבעה נחרצות בכמה מקומות: "כי אתה בא אל הארץ אשר ד' נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ד' כל העושה אלה." (יח'). בספר ויקרא (יט, לא): "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם". ובשמות (כב, יז): "מכשפה לא תחיה". אף הרמב"ן  ציין כי "מעשי כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים" (ספר שמות פרק ז') קרי, כל המאגיה השחורה ומעשי הכשפים מבוצעים באמצעות השבעת מלאכי חבלה והם תובעים מהאדם "תג מחיר" גבוה בגין כך. אם כן, כישוף או כל השפעה רוחנית שלילית שמקורם במעשה ידי אדם המבקש לשלוט בזולתו על מנת שיעשה את רצונו כרצונו, מבטאים את הרובד הרוחני העכור ביותר הנמצא במדרגה החשוכה ביותר כל זאת משום השימוש באנרגיה שלילית ובכוחות אפלים להשפיע על רוח האדם ו/או על הגלם תוך שימוש שלילי בפוטנציאל הגלום בשלושה יסודות הטבע. כלומר ישנם מספר תחומים מפורשים הנקשרים ישירות לעולם המאגיה והכישוף שנאסרים באופן מוחלט וגורף ללא כל פרשנות ו/או הקלות. כל זאת מתוך הכרת היהדות כי מכוח ההתחברות עם כוחות טומאה ועולם הנפטרים מעמיד האדם היהודי את עצמו בסכנה ברורה ומיידית.

הפירוש למונח "כישוף" מופיע בהרחבה בתורה שבעל פה , אך בגלל מיעוט השימוש בכישוף לסוגיו השונים הלכה ופחתה הספרות ההלכתית בנושא . עוד ובימי קדם על  הסנהדרין, המוסד הדתי העליון בימי בית שני שבידיו רוכזו סמכויות רבות, הייתה חובה לדעת בבקיאות את מקצועות הכישוף לסוגיו השונים בכדי שיוכלו לשבת בכס המשפט ולדון את המכשפים ולהכיר בהם ככאלה (מסכת סנהדרין דף סח). בימינו אנו נשארו רק שרידים הלכתיים בודדים המתייחסים לכישוף (סימן קעט, שולחן ערוך יורה דעה). חכמת הקבלה טוענת כי כישוף או מאגיה הם דרך לשנות את המציאות הפיזית באמצעים רוחניים או מנטאליים פסולים ויש להישמר מהם מאוד. לעומת זאת הקבלה מצידה מציגה את הדרכים הטהורות, הנכונות והראויות שמקורן באמונה ובקדושה שלמה שבאמצעותן יוכל האדם לשפר משמעותית את איכות חייו האדם בכל התחומים החשובים לו.

 מוגש בברכה

יצחק אהרון,  ראש מרכז 'חכמה'.