מסע בין כוכבים

בדברים הבאים נעסוק בשאלה הגדולה על מקומה של האסטרולוגיה ביהדות. תחום שנוי במחלוקת שלאורך הדורות עורר עניין והתפלמסות בקרב חכמי ישראל. על מסע בין כובים במאמר שלפניכם.

אחד האתגרים האנושיים הגדולים ביותר, מאז ומתמיד, היה השתוקקות האדם לדעת מה צופן לו עתידו ומה מזמן לו גורלו בעולם הזה. חיפושיו אחר מענה לשאלותיו הרות הגורל הובילוהו לתור אחר פתרונות ותשובות שיניחו את דעתו, כל זאת מתוך הצורך בתחושת ביטחון ושקט שהם בבחינת לחם חוק לנפש האדם. יש שבוחרים בדרך של אמונה פשוטה, יש העוסקים בחיזוי וניחוש, יש שעובדים את גרמי השמים ,יש שעוסקים בפולחן אלילי ועוד. המכנה המשותף הרחב וההכרחי לכל האמונות הללו הוא אי הוודאות המוליד דחפים,פחדים וספקות המושרשים עמוק בנפש האדם. כך מתעורר לו הרצון לפתוח צוהר דרכו ניתן יהיה להשקיף אל העתיד וכך לנתב , להיערך ולשנות את מסלול החיים. שהרי הדעת איננה סובלת כל אפשרות לחיות חיים בחוסר ודאות אודות העתיד לבוא. כך צצו להן במרוצת ההיסטוריה האנושית שיטות שונות ומגוונות המתיימרות לשלוט במזל, בגורל ולהכתיב את מאורעות החיים בכללותם.

אחת הדרכים הידועות, המוכרות והמוסכמות לרוב, היא האסטרולוגיה. אך פעמים רבות נשאלת ביהדות השאלה כיצד מתיישבת האסטרולוגיה לצד האמונה, כמו גם הערות על האיסור בעיסוק זה בבחינת "תמים תהיה.." אך לאמתו של דבר ניתן למצוא עקבות ברורות של חקירת תחום האסטרולוגיה היהודית בתנ"ך,בזוהר,בתלמוד, בספר יצירה ובמדרשים. עדות לכך ניתן למצוא בחז"ל שלימדו על הפסוק בתהילים "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", מכאן שנו חכמים כי "כל היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו עושה כן לא מביט כראוי על מעשיו של הבורא". כפי שהכתוב מלמד על רבי שמואל בר אבא שהיה מפורסם בחכמת התכונה (האסטרונומיה) והרפואה. קראו לו בשם "שמואל ירחינאה" ,שמואל הבקיא והידען. שהעיד על עצמו: "נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילין דנהרדעא" .קרי, נהירים לי שבילי הרקיע וחכמת הכוכבים כשבילי עיר מולדתי נהרדעא (עיר בבלית קדומה). בזוהר הקדוש נאמר כי הקב"ה הוא כלל ומערכת הכוכבים והמזלות הם הפרט והכלל גדול מהפרט ויכול האל לבטל אותם בכוחו. ואע"פ שכח המזלות גדול מאוד הנה יש עליהם כוח עליון הוא כוח השם יתברך. וממשיך הזהר: אין לך אדם שאין לו שעה כלומר מזל שיוכל להועיל או להזיק לו לפי שעה.

רבי נחמן אומר: "כל עשב ועשב יש לו כוכב ומזל וכל כוכב ומזל מקבל כוח מהכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו עד שמקבלים מהשרים העליונים והם כולם מקבלים משורש הכל שהיא – דבר השם כמו שכתוב:"בדבר ה" שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". זה המקום לציין כי אין הכוונה לאסטרולוגיה המערבית המודרנית, אלא לזו הקבלית המציגה הרחבה גדולה יותר של תורה זו והתאמתה לרוח היהדות בכלל ולקבלה בפרט והיא שונה בתכלית באיכותה,בדיוקה,בדקדוקיה ובקדושתה. האמונה בכוחם של הכוכבים והמזלות, כגורמים בעלי השפעה על הנעשה בעולם גררה אחריה התנגשות דעות ומחלוקות בין גדולי הדורות. יחסם של אישים יהודים לאסטרולוגיה הוא לרוב דואלי.כמו לשון חז"ל האומרים שאסטרולוגיה נקראת איצטגננות כביטוי לקונוטציה שלילית. בתלמוד הבבלי במסכת שבת(קנו, א) קיימת מחלוקת בין חכמים האם המזל משפיע. הדעות התומכות הם של רב אשי שמפרט את התכונות של מי שנולד במזל מאדים ושל רבי חנינא בר חמא שהיה תלמידו המובהק של ר' יהודה הנשיא שגורס "מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל". דבריו נתמכים על האמרה "הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל".למולו בא רבי יוחנן, מגדולי וחשובי האמוראים, שטען כי "אין מזל לישראל".הוא מסתמך על הכתוב בתלמוד הבבלי במסכת סוטה (דף כט,א') "כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו,ואין ישראל יחתו". לעומת זאת בתלמוד (מסכת נדרים לב,א') קיימת גם דרך ביניים המציעה גרסה פשרנית כי למזל יכולה להיות השפעה, רק למי שנותן דעתו על כך. אך מי שמתמים עצמו מתעלה מעל למערכת הכוכבים והמזלות ולא נשלט על ידם.

הרמב"ם, שיחסו הדואלי לאסטרולוגיה נבע מחששו שמא העיסוק האובססיבי בנושא עלול להדיף ריח רע של עבודה זרה. הבעת התנגדותו החריפה לתחום האסטרולוגיה הובילה לפסיקתו כי היא ה'עינון' שנאסר בתורה. לעומת זאת הוא הכיר היטב בידע האסטרולוגי ולראיה במסכת סנהדרין הוא אמר : "אין מעמידים בסנהדרין בין בגדולה ובין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים בעלי דעה מרובה. יודעים תקופות ומזלות ואצטגנינות (אסטרולוגיה)". מכאן אנו למדים כי גישתו הדו ערכית אינה שוללת את תקפותה של האסטרולוגיה לכשעצמה, אלא לשיטתו יש לראות בה חכמה יהודית המושרשת עמוק בכוחה של האמונה בבורא, שהוא כל יכול. לאורך ההיסטוריה היהודית אנו מוצאים חכמים רבים שהיו בעלי השגה בחכמת הכוכבים. אחת הדמויות הבולטות והמוכרות באסטרולוגיה היהודית היה ר' אברהם בן מאיר אבן עזרא,ובקיצור ראב"ע. מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, שהביאה אותו גם לעיסוק במתמטיקה ובאסטרונומיה. כתביו של הראב"ע מלמדים על תפיסת עולם, הרואה באסטרולוגיה ידיעה אנושית רבת משמעות שבאמצעותה יוכל האדם לחקור ולהבין את משמעות הזמן ואת סוד תהלוכת גלגלי הרקיע. פעמים רבות הוא מפרש על פי עקרונות האסטרולוגיה, בה ראה חכמה אמיתית וחשובה. הוא מרבה לעסוק בשאלות כרונולוגיות ובבירור המציאות הממשית המתוארת במקרא מתוך הכרה ברורה כי האסטרולוגיה מהווה מעין תוכנית אדריכלית של הבורא. חשוב להדגיש כי באותם ימים תחום האסטרולוגיה לא זכה להסכמה גורפת ורבו המחלוקות על העיסוק בו.לכן הייתה נדרשת מידה לא מבוטלת של תעוזה ואומץ. למרות הקושי קמו חכמים נוספים כמו ר' יהודה הלוי , ר' שלמה אבן גבירול, ר' אברהם בן חייא ואף הרמב"ן שלקח את האסטרולוגיה צעד אחד קדימה. הוא אף ציין כי הכוכבים מרמזים על ימים טובים ורעים וכל המתרחש על הארץ ,לרבות מעשי ניסים, תלוי בגזירת הכוכבים. פרשנותו הוגבלה והוסדרה לתחום האמוני ומסתמכת על המובא בתורה. לסיכום, הבאתי בפניכם בקיצור נמרץ ביותר את ההתפלמסות סביב אחד הנושאים המרתקים והשנויים במחלוקת. יש הרואים באסטרולוגיה תורה עצמאית בעלת ידע מבוסס שבאמצעותה ניתן לחזות ולצפות את מאורעות האדם והעולם ובכך עלולים לגרום לאדם להשתעבד לעבודה זרה ,ולעומתם יש הרואים ביכולת לחזות בכוכבים ולחשב תקופות ומזלות ידיעה נפלאה שניתנה לאדם מבוראו והכול מעוגן וניצב איתן ביהדות כי בסופו של יום בל נשכח שמדובר בעליונות הנצחית של הקב"ה למול האדם. 


מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".