חכמות נשים בנתה ביתה

כדי להבין כיצד מתייחסת היהדות לאישה ומה מלמד אותנו המקרא בדבר מעמדה בחברה ובתא המשפחתי, עלינו לדעת תחילה כיצד ביטאו עמים אחרים את השקפתם התרבותית ,הערכית והחינוכית כלפי האישה. על כוחה ומעמדה של האישה העברייה בחברה ובתא המשפחתי במאמר שלפניכם.

כדי להבין כיצד מתייחסת היהדות לאישה ומה מלמד אותנו המקרא בדבר מעמדה בחברה ובתא המשפחתי, עלינו לדעת תחילה כיצד ביטאו עמים אחרים את השקפתם התרבותית ,הערכית והחינוכית כלפי האישה. לצורך העניין אציג בפניכם שני חוקים מסופוטמיים אשר באמצעותם נתבונן ונבין מה חידש המקרא. חשוב לדעת כי אין המקרא מסכים או מחקה חוקים אלו ,נהפוך הוא מטרתו להאיר, לשפר ולתקן את הדרוש תיקון בדבר . 

בחוקי חמורבי נאמר: "כי תימצא אשת איש שוכבת עם איש זר, ייעקדו שניהם ויושלכו למים. אם יבקש בעל האישה לחמול על אשתו, גם הנואף יוחן" ובחוקי אשור נאמר: "כי ימצא איש עם אשתו איש זר, מות יומתו שניהם. אם יוציא האיש את אשתו לחופשי, גם הנואף יצא חופשי". עינינו הרואות את העיקרון הבסיסי עליו מושתתים שני חוקים אלו – האישה שייכת לבעלה , הוא בעל הדעה הבלעדי בשאלת חייה. ברצונו תחייה וברצונו תומת. כל זאת משום הקביעה כי האישה שייכת לבעלה ללא שום עוררין. אמנם המחוקק האשורי קבע כי באם רצונו של האיש לחון את אישתו ממילא גם הבוגד יצא לחופשי, אך עדיין רוח הדברים מורה על אותו עיקרון יסודי הקובע כי האישה היא "חפץ חי" בבעלותו המלאה של הגבר.

לעומת זאת המקרא בספר בראשית , המרבה לעסוק ביחסים שבין גברים ונשים , קובע נחרצות כי הן הגבר והן האישה עומדים שווים למול בוראם : "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בר' א, כז). הווה אומר : יש איש ויש אישה ושניהם נבראו בצלם . האישה שייכת לאיש כשם שהאיש שייך לאישה . שניהם עומדים שווים למול בוראם ואל לו לאיש לראות ולנהוג באישה בפחיתות ערך ובאופן מפלה. האדם, גבר או אישה, הוא נזר הבריאה ,יצור נעלה שנברא בצלם ועומדת לו זכות הבחירה, ובשעה בה האישה נדרשת לעמוד לדין אין לבעל כל זכות ופתחון פה להתערב בהליך המשפט. הוא יכול להצטער ולהתייסר על חטאי אישתו או לחילופין לרתוח מזעם אך ללא הועיל. החוק היהודי קובע ,בשונה מחוקי עמים אחרים כי האיש אינו יכול לחון את אישתו או להתאכזר אליה. זאת כמובא בראשית הדברים כי האישה היא אישיות עצמאית בפני עצמה , אחראית בפני האל והאדם על כל מעשיה וגורלה בעולם הזה. 
תורת הקבלה מעמידה אותנו על מקומה של האישה סגולותיה ומעלותיה: " חכמות נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנו".( מש,יד' ,א) מן הכתוב עולה כי האישה בכוחה לבנות וביכולתה להרוס. היא זאת שמייצגת במקומות רבים בתורה את החלק האחראי על תיעול החוכמה לאפיקים מועילים. אף כי החכמה נתונה בידי הגבר, לאישה ניתנה בינה יתרה (נידה,מה,ע"ב) ובתבונתה הרבה היא מעצבת ומעבדת את החכמה ומוציאה מן הכוח אל הפועל.
מכאן שאישה חכמה היא זאת המשיגה את רצונה מבעלה בדרכי נועם ושולטת בכוחו כרב חובל בספינתו. והנה לאורך כל ספר בראשית נעשה תמיד רצונן של נשים, להלן מספר דוגמאות : האדם אכל מפרי עץ הדעת וחרץ גורל דורותיו לעולמים, אך השיקול והיוזמה באו מצד האישה. כאשר אברהם אבינו משלח את הגר , נראה כי היוזמה באה ממנו אך לאמיתו של דבר היוזמת היא שרה , היא המכוונת ואברהם מבצע את רצונה ככתוב: " כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע". 
אברהם בירך את יצחק והוא זה שצריך להעביר ולהוריש את הברכה לזרעו אחריו. אך למי הוא מעביר את הברכה? למי שרבקה בוחרת בו. יעקב עומד מול רבקה והיא מורה לו לעשות דבריה באומרה: "עלי קללתך בני, אך שמע בקולי ולך קח לי" (בר' כז, ח-יג). יובן למעיין בנאמר כי רבות הפרשיות במקרא שבהן גלויה חוכמת הנשים. אלה הדוגמאות, מלמדות כי האישה מבטאת בקבלה את פירות החוכמה. חכמי הקבלה מלמדים כי לאישה ניתנה עוצמה אדירה וכי תפקידה בחברה ובתא המשפחתי הוא לשלוט בכוח , על אף עדינותה. היא לא המבצעת ואפילו לא בעלת הכוח, תחום זה נתון בידי הגבר אך בקסמה הרב היא מכוונת את המעשה לכדי יצירת מציאות.

מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז "חכמה".