הכול בראש

רגע לפני שמתחילה שנה חדשה, בואו נעצור לרגע, נרים את פנינו מהמסכים שלפנינו ונביט במה שיש סביב - ונקשיב, לרחש הרוח, לקול האדמה לאדם שמולנו ולקול שבתוכנו. זה הזמן להחליף כוחות לאחר תום מסע משנה קודמת.

לאמיתו של דבר מדובר בחג פרדוקסאלי- מחד שמחת החג, ברכות לשנה טובה נשמעות מכל עבר, המטעמים המיוחדים וההתרגשות הגואה בלבבות עם פתיחתה של שנה חדשה ומאידך הסתירה מעמיקה כשחוששים מאימת הדין המתקרב, שהרי קשה להתייצב עם חיוך רחב ולב שמח למשפט שתוצאותיו הן מי לשבט ומי לחסד, מי יחיה ומי ימות.  הקוטביות אף מתחדדת כשמבינים שראש השנה אינו חלק מעשרת ימי תשובה שהרי בתפילות החג אין זכר לתשובה או להבעת חרטה על העבר. תפילות ראש השנה אמנם מאדירות וממליכות את הקב"ה בעולם., אך התוספות שתיקנו חכמי קבלה בתקופת הגאונים, באות לבקש רחמי שמים ותקוות לשנה ברוכה בשפע ובבריאות. כזה הוא הריטואל היהודי הקבוע שחוזר על עצמו מדי שנה. אותן מילים מוכרות שהתפללנו, אמרנו והבטחנו אשתקד ובית דין של מטה שמוחל וסולח ברשות שמים.

מסע החיים מלמד שאנו מתגלגלים מיום ליום ודוחפים את עגלת חיינו אל עבר הלא נודע. בחירות שעשינו גובות את מחירן והחיים הולכים על חבל דק.  בדיוק בנקודה זו נקבע חג אחד בשנה שבו כל אחד נדרש להתייצב מול האמת ולדון את עצמו . כבר ומאז תקופות עבר לימדו המקובלים כי כל חג בלוח השנה העברי בא לסמל שלב אחר בהתפתחות הרוחנית של האדם, וראש השנה מסמל את ראשית התהליך. ההתפתחות הרוחנית של האדם היא תוצאה של תהיה, חיפוש והכרה פנימית  שהאדם מבצע בעצמו על עצמו, ומפתח את התכונות החיוביות הנרכשות. בכך הוא זוכה לראות המציאות מזווית אחרת ובאופן שונה לחלוטין-ברור, חד ,בהיר ומעל לכל בעל משמעות וטעם לחיים. ראש השנה מכונה במסורת ישראל גם "יום הדין". "דין" במשמעותו הבסיסית בא להורות על עצירה או עיכוב, לחיוב או לשלילה. מהצד השלילי, הדין קשור להפרעה ולחסימה שהרי כל מחשבה, פעולה או מילים המבטאים שליליות, גוררים אחריהם יצירת מציאות של כאוס. לעומת זאת דין במשמעותו החיובית מורה על מדרגה גבוהה של מודעות רוחנית – שמשמעותה ביסוס ההבנה שעיכוב, עצירה וחסימה של רגשות שליליים, אנוכיות וחוסר רגישות הם הם המפתח למשיכת שפע המאפשר לנו התקדם ולהשתפר כפרטים וכחברה.

חכמת הקבלה גורסת כי רצונו של הבורא הוא אך ורק להיטיב עם ברואיו מתוך אהבה מוצהרת וברית כרותה בינו ובין עמו ישראל. עתידם של בני האדם איננו נקבע ע"י בית דין שמימי שכן העולם פועל מראשיתו על פי חוקיות ברורה ומוסדרת של סיבה ותוצאה . כמובא בזוהר : הנה מונחים לפני האדם שני חבלים ,האחד חבל דקדושה והשני חבל דטומאה והבחירה חופשית". במלים אחרות מעשה טוב יגרור תוצאה חיובית ולהפך. בבחינת מידה כנגד מידה, שהרי "מידה כנגד מידה לא בטלה מעולם". משכך, מעשיו של האדם הם שיכריעו את הכף ויקבעו את מציאות חייו. הכוח להרוס או לבנות, למשוך את האור והשפע אל החיים או להישאר בעלטה מונחים לפניו וכאמור-הבחירה חופשית. בתחילתה של שנה חדשה, כל אדם מקבל ממקור הבריאה אין סוף של שפע לשנה החדשה. רמז לכך נמצא במילה "בראשית" שיש בה אותיות של "א' בתשרי". לעניין זה מפרש הזוהר, כי העולם והטבע פועלים במחזוריות מעגלית וביום ראש השנה חוזר העולם למצבו הראשון כביום הבריאה. כל זאת על מנת לרענן, להתחדש ולהחליף כוחות לאחר תום מסע משנה קודמת. כדי לברר מעט יותר את שורשיו של חג זה עלינו להפליג להיסטוריה המקראית הקדומה ולהתחקות אחר ראש השנה, הידוע כיום הולדתו של האדם הראשון. מבעד לרובד הפשט בסיפור המקראי של בריאת אדם מן העפר, מסתתרת משמעות עמוקה הרבה יותר. האר"י לימד כי "אדם ראשון" שעשה צעדיו הראשונים כבן אנוש על פני האדמה, אינו אלא כינוי סמלי למצב הראשוני והקדום ביותר של כל נשמות בני האדם שהיו קשורות ומעורות זו בזו כנשמה אחת. כל שפע החיים שקיבל הגיע לו מהבורא ללא כל השתתפות או מאמץ מצדו. אך מיד עם הגעת ההכרה והמודעות העצמית החלה נשמתו לעבור תהליך מורכב של הסתרה מהבורא. ככתוב בבראשית שם הרעים קולו של האל: " ויקרא אלוהים אל האדם ויאמר לו איכה"(בראשית ג',ט). אם כן, ראשיתו של הדיאלוג האלוקי- אנושי, נמצא בקריאה של האל לאדם: "איכה". פנייתו האישית של האל - " ויאמר לו", למציאותו של "האתה" הניצב מנגד, מנכיחה ומכוננת למעשה את המפץ האנושי הגדול שקרה מעולם- שבירה והתפצלות נשמתו לשישים ריבוא-600 אלף ניצוצות נשמה. פעולה זו מכונה בלשון המקובלים "חטא עץ הדעת" והיא זו שגרמה לחוסר איחוד עם הבורא ולהתפרצות האגו האנושי.

אם כן, מדובר על מצב שבו כל אחד פועל למען עצמו בלבד ואף שואף לתועלת אישית על חשבון האחר, מבלי להפנות תשומת לב לכך שעל מנת להתקיים אני נזקק לאישורו של הזולת ואולם על מנת לזכות באישור זה עלי להכיר קודם כל באחר כמי שקיים בזכות עצמו. חכמת הקבלה גורסת כי דווקא מתוך המקום השבור והמפורד יכול להתחיל תהליך של איחוד. התעוררות הנקודה הפנימית במרכז הווייתו של כל אדם עשויה לצמצם את תחושה הזרות והניכור, שאנו מורגלים לאחוז בהם. אי אפשר שלא להסכים שכיום בעידן אינטרנטי "החבר הטוב"  ביותר הוא הסמארטפון  שבמצוותו גלשנו אל עולמות ומחוזות חדשים ורחוקים, כל כך רחוקים עד שקשה לצאת ולשוב משם כך שהעולם הוירטואלי גובה מחיר נפשי רב. מבעד להגנות הנפשיות שבנינו כחומות בצורות, המסתירות את הצורך במגע אנושי, בעודנו מפנים עורף וממשיכים להסתתר מפניו של האחר המבקשות נואשות לפגוש בפנינו. נעצור לרגע קט ונביט זה אל זה פנים לפנים, קשובים לזולתנו כמו גם לעצמנו. חיש מהרה יתאספו ניצוצות הנשמה בתוך המרחב המקודש, שכן בין כל שניים המחפשים אמת ומקיימים את מצוות "ואהבת לרעך" שורה השכינה במלוא הדרה. גם ביחסים שבין האדם לעצמו, וגם ביחסים עם זולתו, זהו התהליך הנכון לריענון והתחדשות  ממש כמו בחילופי עונות, בשעות הדמדומים של השנה החולפת שתיאסף אל שק הזיכרונות, בעוד האדמה הסדוקה מייחלת לגשם הראשון שיפיח בה חיים חדשים , במרחב העדין והבלתי נראה, שבו מתמזגים הישן בחדש והחדש בישן, טרם ייפרדו לעולם, צפים ועולים ממעמקי הנפש הרהורי סיכום שנה חולפת ותקוות בנפשו של כל אדם מבקשות שיהי רצון שכל משאלות הלב תתגשמנה לטובה ולברכה. שנה טובה.  

מוגש בברכה,                                                                                                                                                    יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז 'חכמה'