זכר לענני הכבוד

תקיעת השופר של מוצאי יום הכפורים חתמה את המתח והייסורים שהיו בני לוויה נאמנים לאורכו של היום הקדוש הזה. כעת כולנו מרגישים משוחררים וטהורים יותר. עמדנו במשימה, זכינו בע"ה למחילה ולכפרה וזה הזמן לחזור לשגרת יומנו. זהו ריטואל החיים היהודי בהתנהלותו הטבעית והמוכרת מדי שנה.

חג הסוכות , אחד משלושת הרגלים, נחגג כל שנה ב-ט"ו בתשרי ונמשך שבעה ימים. המסורת מציינת כי החג הוא זכר ליציאת מצריים והסוכות בהן ישבו ישראל במדבר ארבעים שנה הן סיבת הריטואל השנתי הקבוע. בנקודה זו ראוי לעצור ולשאול, אם החג הוא זכר ליציאת מצרים מדוע חוגגים אותו בסתיו ובתשרי? הרי נכון והגיוני היה לקבוע אותו לחודש ניסן ולחג הפסח, בהם התרחשה יציאת מצרים. אם כן מדוע דווקא עכשיו בחודש תשרי ? על מנת להבין את המשמעות הרוחנית של החג יש לחזור אחורה בזמן לתקופת המקרא. בני ישראל ששהו במדבר זכו לקבל שלושה חסדים כנגד שלושה אחים שהנהיגו את העם- מַן (משה) בְּאֵר (מרים) ענני הכבוד (אהרן) ובגינם לא ניזוקו. אם כן, במשך כל שהותם במדבר עטפו את בני ישראל ענני כבוד והישיבה בסוכה רומזת לכך שבימי החג אנו מושכים עלינו כוחות של הגנה, אורות של חסדים ושפע רב כפי שזכו בני ישראל בעבר. על פי המקובלים, חגי תשרי הם למעשה חג אחד שלם המתחיל בראש השנה ומסתיים בשמחת תורה. ימים אלו הינם בעלי תכלית לבניית "כלי" (נשמה) לקבל את השפע המחדש בכל שנה ולכל אדם ניתנת ההזדמנות לעשות כן. תהליך זה מורכב ממספר שלבים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו ויחד הם מתאגדים לעליית מדרגה בחיי האדם. אסביר, השלב הראשון, הנמשך עשרה ימים, מראש השנה ועד תפילת נעילה ביום הכיפורים, הוא בנייתו המתוקנת של הרצון לקבל, הנקרא בחכמת הקבלה קו שמאל, ומכאן גם כינויו "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי …" (שיר השירים,( שלב ראשון זה מתחבר לתחילת הבריאה ולקבלת השפע לשנה החדשה המתרחש בכל תחילת שנה. בשלב זה אנו מטהרים את רצונותינו האגואיסטיים שנועדו להיטיב עם עצמנו בלבד. אנו מסירים מעלינו כל ריקבון,זוהמה רגשית ומחשבות שלילות שדבקו בנו במהלך השנה הקודמת שבכוחם למנוע, לעכב ולהפריע לאדם לממש את רצונותיו ולהגשים מטרותיו. הסליחה, התפילה, התשובה, חשבון הנפש, תקיעת שופר, והצום הם אמצעים מסייעים להיטהרות הנפש מכול הזוהמה והרגשות השליליים שדבקו בה אשתקד והם הכלים, בשלב הזה, להשיג היטהרות רוחנית והכנה לקבל שפע ברכה לשנה החדשה. 


השלב הבא משיך את הפסוק משיר השירים "… וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:". עם תקיעת השופר החותמת את יום הכיפורים מושפעת הבריאה מכוחות של חסד ואנרגיה של קו ימין: חסדים, אהבה, נתינה והשפעה. כל אלה נטמעים בנשמת האדם ומהווים צידה לדרך לשנה הקרובה. הכלי שנבנה בשלב הראשון מקבל לתוכו את כל אותם כוחות רוחניים ומתמלא. האר"י הקדוש לימד כי האור הראשון נכנס לנשמת האדם במוצאי יום הכיפורים והוא זה שיקבע את תחושת הסיפוק, ההישגיות ואף את מצבו הכללי של האדם לרבות כלכלה, בריאות, זוגיות ועוד. שלב זה נקרא "אור פנימי". לצידו קיים "אור מקיף" שהוא סובב את האדם ושעדיין לא הושג הואיל ונשמת האדם אינה מתוקנת דייה על מנת להכיל אותו בתוכה. לכל אדם אור מקיף שונה כפי התיקון שהוא צריך לעבור בחייו. כלומר המטרות אותן הוא בא להשיג בעולם הזה, התובנות שאותן הוא צריך להשיג, הבעיות שעליהן הוא אמור להתגבר וכו'.

ב- ט"ו בתשרי מתחיל להיכנס "אור מקיף" חדש ועוצמתו נקבעת על פי מעשיו של האדם. קרי, אור מקיף חלש יתבטא בעצבות, חוסר מוטיבציה, חולשה וכבדות כללית שילוו את האדם במהלך השנה. לעומת זאת אור מקיף חזק יציין חוזקה, התלהבות, אנרגיה טובה ויכולת להגבר על מכשולים. אם כן, האור המקיף הינו אור של שמירה והגנה הואיל ואדם עם אור מקיף חזק כוח מזלו טוב ויפה. לעומתו מי שהאור המקיף שלו חלש יהיה בעמדת פגיעות, וחלילה עלול להסתבך בבעיות שונות.

זהו בעצם סודה הפנימי של הסוכה שחלקה האחד רומז לאור הפנימי וחלקה השני- הסכך,מלשון לסוכך ולהגן, רומז לאור המקיף. חג הסוכות בא להזכיר וללמד את האדם שיעור חשוב בהתבוננות אמיצה אל סולם הערכים בו הוא חי. לסדר, לרענן ולהשתית מחדש את הנהגותיו על בסיס ערכים רוחניים שורשיים ונצחיים. בימי החג אנו עוברים תהליך של שינוי פנימי שהחל בראש השנה והגיע לשיאו בימי החג. אנו יוצאים לדרך חדשה ויהי רצון שאורו של ה' יתברך ילווה את כולנו ונזכה לכך שהסוכה, זכר לענני הכבוד, תביא איתה שמחות קטנות כל ימי השנה אכי"ר.

מוגש בברכה
יצחק אהרון,איש קבלה ראש מרכז "חכמה"