מי אני ומה שמי

היהדות, כדת מחנכת ליושרה,כנות ואמת מתירה לשנות פניה ליום אחד ולמתוח את האמת ,בגבולות המותר, למשהו סובייקטיבי,כך שכל אחד יכול לאמץ לו אמת פרטית ולהתחפש. אם כן,מדוע עלינו להתחפש בפורים ומהי הכוונה הנסתרת? והאם למנהג ההתחפשות קיימים רמזים ברורים במגילת אסתר?

חג פורים,על אף היותו שמח ומבדח, מציין מאורע חשוב ורציני מאין כמוהו בתולדות עם ישראל. בימי אחשורוש, נגזרה גזירה עצומה על כלל ישראל, גזירת כליה שעד אז עוד לא הייתה כדוגמתה, ובדרך נס אותה גזירת שמד הפכה פניה והגאולה לא איחרה לבוא. אם כן, כיצד ומדוע נקשר הצחוק וההומור לחג בעל משמעות עמוקה, רצינית ושורשית כל כך? ביהדות בכלל ובחכמת הקבלה בפרט מייחסים לשמחה ולצחוק הבוקעים מהלב אמצעי נפלא ונעלה להמתקת הדינים השורים על האדם, למחיקת כל כעס והקפדה ויש הרואים בכך אפילו סגולה במידת התיקון והתשובה, שהרי כבר נאמר "לב שמח יטיב גהה". אך המרחק בין שמחת הלב להיתוליות גורפת גדול . היהדות, כדת מחנכת ליושרה,כנות ואמת מתירה לשנות פניה ליום אחד ולמתוח את האמת ,בגבולות המותר, למשהו סובייקטיבי,כך שכל אחד יכול לאמץ לו אמת פרטית ולהתחפש.

אם כן,מדוע עלינו להתחפש בפורים ומהי הכוונה הנסתרת? למנהג ההתחפשות קיימים רמזים ברורים במגילת אסתר. הרעיון המרכזי לאורך כל המגילה הינו ההיפוך וההסתרה. ההיפוך הוא בגורל היהודים מגזירת שמד להצלה ככתוב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט',כ"ב). מכאן שמידת ההסתר מרומזת בשם "אסתר". קרי, הכתוב מלמד על מידת ההסתר של הבורא מעמו לאורך המגילה כולה ואינו מופיע בה בנגלה, במלוא תפארתו כשם שנוכחותו המופגנת וגדלותו נראתה בסיפור מצרים. . יוצא אם כן שהיה אז זמן של הסתרת פנים עצומה, שכן ככל שישנה צרה יותר גדולה, כך הקב"ה פחות ניכר, שהרי התגלות של אך צרה, מבחינת הראיה הטבעית היא ההפך של התגלות הבורא הטוב והמטיב.יחד עם זאת אין בכך כדי לומר כי הבורא נעדר מסיפור המגילה באופן מובהק. הואיל ויש המפרשים כי המילה "מלך" כוונתה לבורא המסתתר ובהסתר פניו בעצם מתחפש מבעד למאורעות ובכל זאת משפיע על הנעשה. הדסה, בת דודו של מרדכי, ויש הטוענים כי אף נשא אותה לאישה (ראה ת.בבלי מ.מגילה יג',א'), מחליפה את שמה לאסתר ולמה נקראת כך? על שם האלה איסתהר, על שום יופייה הרב: "רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אִסְתְּהַר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/א). היא מסתירה את מוצאה ומתחפשת לגויה. מרדכי היהודי היושב בשער הארמון, לבוש שק ואפר, משיל מעליו את בגדי היגון ובמהלך העלילה עוטה על עצמו בגדי מלכות ככתוב:" יביאו לבוש מלכות אשר לבש-בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו...ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה". אף חרבונא שהיה ממקורבי המלך אחשוורוש, היה לא אחר מאשר אליהו הנביא שהתחפש לדמותו של הסריס כמובא באסתר רבה פ"י ט' איתא ונתמך על דברי הגמרא במסכת מגילה יב':" נראה לכאורה דמה שקרינן לחרבונא זכור לטוב הוא מפני היותו בעצם אליהו ולא חרבונא האמיתי וכוונתנו לאליהו ולא לחרבונה עצמו".לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי להתחפשות בפורים מעלה רבה הנקשרת במצוות הצדקה לאביונים. את ההסבר לכך הם מעגנים בהידור מצוות הצדקה "מתן בסתר" בחיסור גורם אחד- שהוא מעביר הצדקה. כלומר בפורים הואיל והאדם מחופש,המקבל לא יודע ממי קיבל , הנותן לא יודע למי נתן ולכן לא ירגיש עליונות וכך נחסך גורם מתווך בין הנותן למקבל. לכן כולם מתחפשים בפורים ואין יודעים מיהו הנותן ומיהו המקבל, והצדקה הופכת להיות "מתן בסתר". ככתוב ב"אוצר טעמי המנהגים" נאמר שהעניים שמתביישים לבקש צדקה מתחפשים ביום זה וכך יכולים הם לקבץ נדבה ללא בושת פנים. יש הנוהגים להתחפש בפורים לבן המין השני – גברים לנשים ולהפך.
אך כמו שציינו בתחילת הדברים, היהדות על אף שמגדירה סייגים ברורים ומובלטים לעניין המינים ככתוב" לא ילבש גבר שמלת אישה" נוהגת הפעם באיפוק ומתירה זאת (לדעת רוב הפוסקים) ללא חשש. כפי שאמר הרמ"א: מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה ואישה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא (בלבד)... ויש אומרים שאסור, והמנהג כסברא ראשונה". המהר"ל מסביר כי בפורים אנו חוזרים אל הילדות הנשכחת. כל זאת מתאפשר דווקא ביום הזה מתוך התחברות לתום ולשמחה. בספר יצירה כתוב : "המליך אות ק' בצחוק וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וצר בהן דגים בעולם ואדר בשנה..."(פרק ה'). חודש אדר מתאפיין בצחוק ובחוש הומור. בפורים אנו מרשים לעצמנו באופן חד פעמי להתנהג בהיתול גמור,להתחפש ,להתבדח ולהשתכר עד דלא ידע. אנחנו מרמים מעט, משקרים מעט, מתנהגים בהיתול ועושים את עצמנו ההיפך הגמור ממה שאנו דרך תחפושת השקר. עצם פריצת הגבולות בפורים נובעת מתוך הכרת המסגרות. שהרי הבנה טובה ומבוססת של המסגרות מתאפשרת על דרך ההיפוך - עד שהן מפסיקות לאיים ומתגלה הפן הלא מחייב והמותר לרגע. ואולי בפורים, ישנה הזדמנות להוריד את המיסוך מעל המסכה שאנו עוטים כל ימות השנה ומתגלה פרצופנו האמיתי. 

מוגש בברכה
יצחק אהרון,ראש מרכז "חכמה".