אגואיזם טהור- אני ורק אני

 /החיים רצופים עליות ומורדות ויש כאלו המתקשים להתרומם מהתהום אליה נפלו - יתכן שמדובר באדם גאוותן שחושב שהכל מגיע לו. יצחק אהרון על כמיהתו של האדם להישגים, תהילה, כיבוש ועושר, וכיצד אלו מפילים אותו בפח.

אחד הכללים שבחכמת הקבלה מלמד את האדם להכיר בערך העצמי באופן שיוכל להגדיר נכונה את שיוכו ועצמיותו הן בהיבט האישי סובייקטיבי והן בהיבט הכללי-חברתי. מנגנון ההערכה העצמית, הוא נושא מחקרי ויישומי נרחב ביותר בנקודות הממשק שבין הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, ולכן חשיבות ההערכה העצמית אינה מבוטלת ואף אינה מוטלת בספק. אך כאשר ההערכה העצמית חורגת מגבולות ההיגיון הבריא אזי האדם נותן לאגו שלו במה נרחבת וכר פורה לחשיבות עצמית מופרזת. קרי, כאשר תחושת הערך העצמי של האדם גבוהה במידה ניכרת מהערך שמייחסים לו רוב האנשים סביבו, ובמיוחד כאשר תחושת הערך העצמי הופכת מנותקת מן המציאות והמחזיק בה אינו מכיר בסתירות בינה לבין המציאות, מתגלה תמונה עגומה של עוינות הן של האדם לסביבתו והן של הסביבה אל האדם עצמו.

בנקודה זו בא להתארח בחייו של בעל הגאווה המושג "עבודה זרה". לא כזה הבא לתאר פולחן דתי ו/או רוחני העומד בניגוד גמור לציווי האלוקי ( ראה ספר דברים פרק ד'). אלא, תורת הקבלה בהביטה אל הרבדים העמוקים ביותר בנפש האדם, מותחת את המושג "עבודה זרה" ומלמדת כי על אף שהבורא הוא השליט המוחלט על כל המצוי והקיים, קיים פן נוסף בעבודה זרה הבא לידי ביטוי מהותי בכל סוג של עשייה או התנהלות הגורמים לאדם להשתעבד למערכת זרה לנשמתו,כגון: אגו,תאווה,רמיסת הזולת ולפיכך לנהוג הפך טבעו. האמת היא כי האדם, נזר הבריאה, הוא בעל התכונות הנשגבות ביותר ומהווה שליט מוחלט על החי והצומח בעולם. כמיהתו להישגים,לתהילה , לתענוגות,לכיבוש ולעשירות היא אין סופית. היא זו  הנובעת הן מתוך הנשמה הבוערת בקרבו המייצגת את ההשתקפות האלוקית והן מתוך יכולת הבחירה החופשית שהוענקה לו מבוראו. כפי שנאמר : "ותחסרהו מעט מאל-וקים" (תהילים ח' , ו).

הגאוווה כמרד בבורא
חכמת הקבלה מלמדת כי מבין כלל הרגשות המציפים את לב האדם לרגש הגאווה שמור מקום עיקרי בסולם הערכים השליליים,והוא זה המהווה את תחילתו של המרד בבורא הבא לידי ביטוי בהפניית עורף למידת הענווה, התנהגות מתנשאת וחשיבות עצמית מופרזת, וכפועל יוצא מדובר בעבודה זרה. תורת הקבלה מלמדת כי הגאווה יונקת את חיותה וכוחה משורשי השקר שבטבע האנושי. ר' שמואל מסוכצ'וב אמר : " אין לך דבר המשריש את השקר בלב האדם כמו מידת הגאווה". המתגאה רואה את עצמו נעלה מסביבתו ומתנהל בחשיבות עצמית מופרזת. כאשר תחושת הערך העצמי של האדם אינה עומדת בקנה אחד עם הערך שמייחסים לו רוב האנשים סביבו, ובמיוחד כשתחושת הערך העצמי הופכת לדמיונית ומנותקת מן המציאות והמחזיק בה מטשטש את הגבולות שבין אמת עובדתית ובין תחושת החשיבות העצמית הגאווה הופכת ליהירות. הואיל והאדם אינו נותן דעתו על הסתירות העומדות כחומה בינו ובין המציאות. כאשר האדם עורך השוואות  בינו לזולתו שלא על בסיס תוצאות והישגים אלא משום הדגשת עליונותו ותו לא ניתן לכנות זאת התנשאות.

תורת הקבלה מלמדת כי כל גאוותן נמצא ביריבות עם האלוקים בבחינת " כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה " (דברים ח, י"ז).  הוא אינו מוכן להכיר בעובדה כי גאוותו מעקרת מתוכו את ההסתכלות הנכונה על המציאות. הוא רואה בפרות ההצלחה דבר מובן מאליו ,יפנה את גבו לבוראו ,ישלול כל אפשרות של התערבות עליונה במעשי ידיו ולא יכיר טובה על מזלו הטוב ששפר עליו . המתגאה לא יעצור לשאול : האם אני באמת שלטתי בכל הנסיבות שבגינן זכיתי להזדמנות או שמא עמדה לימיני מידת חסד מבורכת שבזכותה קצרתי הצלחה ? מכאן נובע המקור לטעות גורלית . כידוע החיים רצופים עליות ומורדות ומי שיתקשה להתרומם ממדרגתו הנמוכה לאחר כישלון הוא דווקא האדם שנפל ברשת הגאווה. אותו אדם עלול להימצא בתחושת ריקנות ובחוסר סיפוק נפשי העלול להקרין באופן שלילי על כל תחום בחייו. אולם , תחושה זו עשויה להתחלף חיש מהרה בתחושת מילוי והתעלות נפש מיד עם ההכרה כי העבודה הרוחנית האמתית מצויה בהוויה שבה האדם מצליח להתעלות מעל המציאות העכשווית ומכל סוג של שיעבוד לתאוות ולאגו, ומייחד את עצמו עם האל האחד והיחיד המשולל כל סממן גשמי. הבורא איננו חלק ממשחק החיים האנושי אלא הוא זה היוצר אותם מתחילתם ועד סופם ואינו כפוף למימד הזמן, למערכת החוקים או לאחד הכוחות בבריאה. בכל מצב שבו האדם פוגם במהותו ומוכר את נשמתו לכל סוג של עבודה זרה , לרבות תאוות הממון השליטה והשררה, מיד נוצרת תהום פעורה המעידה על קרע עמוק במערכת היחסים שבין האדם לבוראו. ולכן עבודה זרה מן ההיבט הקבלי מבטאת מוות רוחני פנימי המשחית את טעם החיים ומטרתם.  מכאן הדרך לפגימה בממד האלוקי ולעקירתו מלב האדם קצרה וממלא מי שמתכחש ליוצרו ועוקר אותו מתוכו מאבד כל זכות קיום.

מוגש בברכה

יצחק אהרון,איש קבלה ראש מרכז "חכמה"