מונולוגים מהשמים
.jpg)
התקשור שנתפס לעיתים כטרנד מודרני הוא לאמתו של דבר תופעה אוניברסאלית המופיעה בכל התרבויות כבר מאז ימי העולם העתיק. שיאה של התופעה היה בתקופה הפגאנית פוליתאיסטית הקדומה שאז הוא היווה אמצעי תקשורת מרכזי עם האלים השונים. עת החלה בשורת המונותיאיזם להתפשט בעולם הפך היחס לתקשור לאמביוולנטי.
לפני כרבע מאות שנים הרציונליזם הוביל לשינוי תפיסה חשיבתית פילוסופית והסביר שכל התופעות בעולם ניתנות לתיאור ולהסבר באמצעות כללי הלוגיקה והדיאלקטיקה. גישה זו שוללת הסברים מיסטיים ועל-טבעיים, ומעמידה בספק את קיומה של כל תופעה שאינה נקלטת בחושים בכלל זה אף את קיומו של האל. משכך הפך התקשור ללעג ולבוז. במאה ה-19 החל התקשור לפרוח שוב ולזכות באהדת רבים עת קמה תנועת הספיריטואליזם המודרנית, המבוססת על עקרונות מיסטיים, ופעלה בשולי התרבות המודרנית. כעת נשאל מהו מתקשר וכיצד תקשור מתבצע?
מתקשר ,במובן הקלאסי של המילה הוא אדם המסוגל לאפשר לתודעה חיצונית ליטול שליטה על גופו ולהעביר מסרים דרכו. לעיתים מדובר בתודעה מפותחת כמו רוחו של נפטר ולעיתים בנשמה תועה או ישות מזיקה. ישנן מספר רמות תקשור זו המתוארת לעיל נקראת תקשור בטראנס. קרי, מצב מדיטטיבי עמוק כאשר המתקשר נמצא בערפול תודעה ומעניק שליטה מלאה לישות המתארחת, כך שתודעתו הערה של האדם אינה מתערבת באופן סובייקטיבי במסרים המועברים. ישנו תקשור וורבלי שבמהלכו מדברת מפיו של המתקשר ישות חיצונית שמשנה ומעוותת את קולו של האדם. כמו בכל תחום רוחני היהדות אינה נותרת חייבת ותקשורים היו נפוצים מאוד כבר בתקופת הנביאים. הם אשר מסרו את דברי הבורא לעם, לרוב בנושאי שחיתות ובעיות מוסר. לאורך התקופות התקשור ניתפס בעיני רבים כתחום שיש להתייחס אליו בספקנות רבה ולעיתים היו כאלה שראו במתקשרים רמאים, מתחזים ושרלטנים. ביהדות ישנן עדויות רבות לתקשורים, כגון גילוי אליהו וכן אזכורים רבים בספר הזוהר ובספרי חסידים על 'מגידים' וישויות נוספות שסייעו בידי לומדי תורה לקבל מידע נוסף אודות לימודם. בקרב המקובלים ידוע הוא שהתקשור, (בשפה קבלית הוא מכונה "כוונות" ) שונה מאוד מהתקשור בעידן החדש. בקבלה ישנן דרכים לתקשור בקדושה כמו צירופי שמות קודש, שימוש בתפילות מכוונות כמובא בדברי רבי אברהם אבולעפיה,פורץ דרך בקבלה הנבואית, מנורה (למנצח) עפ"י כתבי החיד"א וכדומה. כאמור, התקשור החל אצל האבות, המשיך אצל הנביאים, דרך התנאים והאמוראים. עוד ומתקופת התלמוד ידוע לנו על קבוצה גדולה של אנשי דת שעסקו בטכניקות גבוהות מאוד של כוונות ונקראו בפי-כל "יורדי המרכבה", שיטותיהם נשמרו בסודי סודות, ורק ספר אחד ויחידי הודפס מהתקופה ההיא ושמו "ספר ההיכלות" שבו חבויות שיטות מדהימות להתבוננות, לעליית נשמה ולהארה.
התקשור שימש מקובלים רבים בכל התקופות לעניינים שונים עד כדי רמות נבואה. יש לציין שהנביאים והמקובלים לא למדו תקשור, אלא הלימוד והעיסוק האינטנסיבי בקבלה , מתוך מסירות נפש, הובילו למדרגות גבוהות שבהן ידעו לגלות מסרים בעלי תוכן משמעותי ועמוק, לאדם הפרטי ולחברה. אף היום ישנם מקובלים העוסקים בפרקטיקת התקשור, יובן כי הנביאים לא ביקשו לעצמם את תפקיד השליחים ,נושאי דברי הבורא ושליחותם לוותה בכפיות טובה,הואיל ודברי תוכחה שהשמיעו לא התקבלו בנחת ולא אפשרו להם לחיות בשלום עם סביבתם. כיום בעידן החדש, רבים פונים למתקשרים לקבלת עצה ופתרון. כמו אז כן היום. הבעיה היא עם נביאי השקר. כל אותם שרלטנים "מגלגלי עיניים" המסתירים בחזותם את רמאותם. הם מנצלים את מצוקתו של האדם הפונה וככל שיהיה במשבר חריף יותר כך תגדל השפעתם עליו, לדאבון הלב-לרעה. מוצא פיהם מתברר כלא נכון,שגוי והזוי. הם מוציאים שם רע לתחום ובל נשכח שלעיתים מדובר בדיני נפשות. לכן אמליץ לסייג ולהגביל את דברי המתקשרים, לא להתייחס אליהם כתורה מסיני ובוודאי טוב לשמוע חוות דעת נוספת טרם קבלת כל החלטה בחייכם, קטנה כגדולה. מהיכרותי את הנושא אעיד כי במקרים בודדים שני מתקשרים סיפקו תשובה אחת זהה!! וכל אחד אחז בדעה שונה על אותה שאלה. אציין כי הקבלה אינה רואה בתקשור מטרה עצמאית לכשעצמה אלא דרך רוחנית המחברת את האדם למקור העליון ממנו יוכל לספוג את השפע האלוקי. עם התגברות הצמא הרוחני בקרב ההמונים המבקשים להיכנס אל תוך עולם המיסטיקה וללמוד את רזי התקשור קמו חוגים המציעים לימוד מזורז של הנושא לכל דורש. אותם חוגים מציגים גישה המדגישה את חשיבות התקשור עד כדי קביעת מהותו כמרכז החיים. בשונה מכך הקבלה שבה משולבת "הכוונה" מייעדת אותה לעוררות ולהתפתחות רוחנית ,לשפר ולהבין טוב יותר את השדות החשוכים ומכאן סלולה הדרך לחשיבה עצמית אקטיבית היוצרת תודעה מוגברת המסוגלת להשפיע מהרוחני לגשמי,תוך התעלות האדם מעל לממד הגשמי. אולם יכולות אלו כאמור אינן חדשות, הן היו ידועות ובעלות שימוש עוד בתקופות העתיקות. ביהדות היה להן, כמו גם כיום, שימוש רב ביותר.
מוגש בברכה
יצחק אהרון, ראש מרכז 'חכמה'.