מאין יבוא עזרי

תפילה דתית הנקראת אף "השתפכות הנפש" או "עבודת הלב"  במהותה מבטאת את פניית המתפלל אל כוח על טבעי לשם קבלת מילוי רצונות ומשאלות הלב. אך מדוע עלינו להתפלל ? האם הבורא אינו יודע את משאלות ליבנו ? והאם תפילה באמת עוזרת? יצחק אהרון מלמד על משמעות התפילה בקבלה. 
 

ביהדות  רואים בתפילה חלק בלתי נפרד בעבודת ה' ובהיעדר קורבנות היא מקבלת חוזק ומשמעות ככתוב "ונשלמה פרים שפתינו" . משכך, קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל . בעברית  נגזרת המילה "תפילה" מהשורש פ.ל.ל שמשמעותו לקוות ולייחל ככתוב "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי," (בראשית מ"ח י"א).  אך האם בכוחן של מילים הבוקעות מן הפה לשנות לטובה את מצבו של האדם? לשם כך נפנה לחכמת הקבלה ונראה שחכמי קבלה טוענים כי לדיבור כוח על טבעי וביכולתו לשנות ולהשפיע על המציאות הגשמית. השלב העליון בסולם מעלות הבריאה הוא המדבר. המדבר הוא האדם, הנבדל מן החיות ביכולת הדיבור, כפי שתרגם אונקלוס את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" - "לרוח ממלא".

כוח הדיבור הוא המאפשר לאדם לבטא את מחשבותיו ולהעבירם לאדם אחר. גם השיח שהאדם מנהל עם קונו מתרחש באמצעות כוח הדיבור, כפי שלומדת הגמרא בברכות) לא ע"א) מתפילת חנה: "מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו". בספר ריקאנאטי (של הרב מנחם בן בנימין ריקאנאטי, מקובל ופוסק 1250-1310) פרשת וירא נאמר: "ודע כי יש אנשים ששואלים אחרי שהקדוש ב"ה יודע לבות בני אדם ורחמנא ליבא בעי, מדוע הצריכו רז"ל להוציא התפלה בפה ולא יספיק בה המחשבה לבד. ועל דרך הקבלה יש לך לדעת, כי כל עניני התחתונים צריכים לצאת בפועל או במעשה,דהיינו מצות המעשיות או בדיבור כגון תפלה ותלמוד תורה, ועקימת שפתיו הוי מעשה, ואינו מספיק הכוונה לבד". קרי, אין לראות די במחשבה ובכוונה בלבד, אלא יש לתת משנה תוקף לדיבור בהיותו כלי מעשה. בספר הזוהר נאמר : כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" (בראשית לד',ב'). בלשון הזה, כל מה שחושב האדם וכל מה שהוסכם בלבו, לא עושים את פעולתם עד שיוציאם בשפתיו, והוא מכוון לאותה מילה שהוציא מפיו ובוקעת ועולה בעולם ונעשה מזה קול, ואותו הקול נוטלים בעלי הכנפיים [המלאכים] ומעלים אותה לפני מלך מלכי המלכים. ולכן כל מילה ,תפילה וכל בקשה שהאדם מוציא מבין שפתיו צריכים להיות בדיבור ובקול בבחינת " שיהיו אוזניך שומעות מה פיך אומר" שאם לא כן אין התפילה – תפילה, ולא הבקשה – בקשה .לאורך הדורות לימדו המקובלים כי אין לראות בתפילה אמצעי שכנוע בעל השפעה על רצונו של הבורא כך שיעשה את רצון האדם. והטענה הרווחת בקבלה היא שאין ולא יהיה שינוי ברצון האל-וקי  להטיב לברואיו ככתוב " אני הויה לא שיניתי" "טוב ומיטיב לבריות" . בדומה לכך קיימת תפיסה לפיה תפילה אינה כלי לשינוי רצון אלוהי ולא משפיעה עליו באופן ישיר, אלא אמצעי לחינוך עצמי העוזר למתפלל לרכוש תודעת תלות בבורא. כתוצאה חוזרת, אומנם, ייתכן שהשגחה אלוהית על הרוכש תודעה תיגבר. ברור שכל אדם הנושא תפילה לבוראו מקווה כי תפילתו תתקבל. לתקווה זו יש שורשים מאגיים שהם, בסופו של דבר, עומדים בבסיס התפילה. הקבלה מודעת לכך ולראיה ישנן תפילות קבליות (כוונות וצירופי שמות קודש) בעלות כוח מאגי עצום הנשמרות בחדרי חדרים ובקנאות רבה בחוג המקובלים. יחד עם זאת הקבלה מתנגדת לראייה מאגית מוחלטת של התפילה ומדגישה את משמעות הכוונה הפנימית כתלות מלאה בבורא. אסביר מעט יותר, חכמת הקבלה מלמדת שהעולם פועל על פי חוקיות קבועה ומסודרת עוד ומאז בריאתו והיא אינה ברת שינוי כלל. כך שעל האדם חלה החובה להתאים את עצמו לאותה מערכת חוקים ואל לו לחשוב שהעולם יתאים את עצמו לרצונותיו. אם יטעה האדם לחשוב כך הוא עלול להיקלע למסכת ייסורים ממנה יהיה לו קשה להשתחרר ככתוב "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו".

הדבר דומה לילד סורר המבקש מאביו בקשה בחוזקה ואינו מוכן לקבל על עצמו להשתנות כפי שהאב מצפה. יובן כי האב יסרב לבקשתו ותחושת הכאב והייסורים תציף את לב הילד. אך אם הוא ינהג כפי שאביו מצפה ממנו הוא ימצא אוזן קשבת ויד מסייעת.  ובמילים אחרות- על מנת לשנות עליך להשתנות !! מכאן נמצאנו למדים שעל ידי פעולת התפילה האדם משתנה נפשית, רצונו מתעלה ומתעצם, נשמתו מוארת (אור חוזר ואור ישיר) ובאותה עת הוא כבר אינו אותו אדם שהיה טרם התפילה. לכן התפילה במהותה מאירה ומעוררת את נפש האדם לטהרה שלמה וכשהאדם מקדש עצמו בתפילתו הוא מתאים את עצמו בדיוק לחוקיות עליה דיברנו קודם וממילא גזירה רעה מתבטלת ונפתחים לפניו שערים להגשמת משאלות הלב. כפי שלימד הרב קוק  שבכוחה של תפילה לפתוח שערי תבונה והיא מתנה נפלאה שבכוחה לתקן את הנפש ולהחזירה למוטב. האר”י הקדוש מלמד אותנו, להתעלות מעל האשליה של העולם הגשמי ומעל למגבלות ולאמונות הפרטיות שלנו. כך נהיה מסוגלים לפרוץ למודעות חדשה על מנת שכל יום יהיה טוב יותר מיום אתמול החיבור לעולמות העליונים הוא החיבור לממדים בהם אין הגבלה לשפע, לחכמה ולכוח החיים. ותפילה היא החיבור שמאפשר שינוי, צמיחה ותיקון. 

  יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה"