לֶךְ-לְךָ מארצך

בעומק הציווי שמקבל אברהם אבינו מהדהדת קריאה ייחודית ולא פשוטה לעזיבת כל הידוע והמוכר אל עבר דרך לא נודעת. ציווי זה, והציות לו, עם כל הקושי, מוליך לשערים שיש בהם פתחים להרחבת אופקים, הגשמה עצמית ולהתפתחות. היציאה והעזיבה של כל הידוע , הנוח והמוכר מבית, מהווים הכרח בדרך לשינוי אמיתי.

האם אני ממש את היכולות שלי? מה היכולות שלי ? איך אגשים את החלומות שלי ?  אלו וכדומתן מנקרות במחשבתו של כל אחד ואחת מאתנו בשלבים שונים של חיינו , אך כיהודים וכאנשים מאמינים אפשר ללמוד איך הקב"ה העצים את אברהם אבינו ובעצם מעצים את כל אחד ואחת מאתנו.  "ויאמר השם אל אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך " הבה נתבונן בציווי של הקב"ה שנאמר לאברם, אך בעצם נאמר לכל אחד ואחת : לך- לך , לך אל עצמך אל הנשמה שלך, לך אל המהות האמתית והייחודית שבנפשך וצא מארצך- מהארציות ומתבניות החשיבה הרגילות שלך, שהורגלת בהן עד היום, ושהביאו אותך לאותו מקום שבו אתה נמצא היום, בפרנסה, בזוגיות בתחושות ובכלל. וממולדתך- ממחשבות והרהורים מה היה אילו נולדתי להורים אחרים ? או הרהורים של אני כזה כיון שנולדתי להורים כאלו ולסביבה מחייבת שעיצבה את חיי לטוב ולרע . בעצם אם נתבונן על צורות ההתנהגות והחשיבה שלנו בחיי היום יום בחינוך הילדים, בחיי החברה, בתא המשפחתי או בעבודה נבחין בנקל שרוב המעשים שלנו נובעים מהאופן בו הורינו השפיעו עלינו והשרישו בנו דפוסי ההתנהגות המלווים אותנו ומעצבים את אישיותנו.

כעת עליך לשאול באומץ ובכנות  האם כך אתה באמת רוצה להתנהג, להרגיש ולחשוב.  כאן מגיעה התשובה המוחצת- ומבית אביך צא מהאמונות המקבילות שלך הנובעות מסביבת הגדילה שבה גדלת . כלומר כמה פעמים תירצנו לעצמנו התנהגויות שלא השביעו את רצוננו בתירוצים של " מהמקום שאני גדלתי בו זה נורמלי להתנהג כך "  או " אני לא מכיר דרך אחרת כי כך חינכו אותי לנהוג" וכו'. יש מידות רעות הבאות בתורשה מצד המשפחה והן מושרשות כבר יותר עמוק. על זה מגיע מיד הציווי לקלף מעליך את השכבה שבאה לך מצד טבע משפחתך, מצד הירושה שקיבלת מביתך במהלך חייך. אבל גם שם אל תעצור, כי יש עוד רובד יותר פנימי ואלה הפגמים הנמשכים מההורים שלנו. כמו שכתוב בתהילים, "הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי " שהם פגמים הטבועים בדם שאותם קשה ביותר לעקור. על זה בא הציווי, "לֶךְ-לְךָ... מִבֵּית אָבִיךָ".

יוצא מכל זה שעל האדם להתנער לא רק מכל המידות הטבועות בו מצד אביו ואמו ומצד משפחתו, מדות המונעות אותו מלהגיע לתכלית.  אל הארץ אשר אראך - לך אל המקום הבטוח והנוח שלך ללא כל מחשבות סרק של מה יגידו ויחשבו אחרים. האם אני עומד בציפיות של פלוני ואלמוני . רק לאחר הפנמת שרשרת הצווים שבפסוק הנפלא זה נבין שהגיע הזמן לצאת למסע הגדול של חיינו מתוך הויה של אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ? ר' נחמן לימד " שאסור לו לאדם לדחות את עצמו מיום ליום לאמור מחר אתחיל מחר אעשה כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי הזמן היחיד הוא עכשיו ואל לך לדחות את מזלך".  בחכמת הקבלה אנו למדים כי האדם נשלך לתוך מציאות חיים שבה עליו להתמודד עם מה שנקבע לו ובמציאות שכזאת ניתנה בידיו השליטה אך ורק על מידת המאמצים שעליו להשקיע על מנת להיטיב  ולשנות את מצבו. שהרי ידוע הדבר כי מבחן התוצאה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מידת ההשקעה והמאמץ  ונדרשת לשם כך תמיכה רוחנית כרוח גבית בדרך להגשמת המטרות. לפיכך אמליץ למי שברצונו לעשות שינוי משמעותי ולהתקדם, לפנות לקבלת ייעוץ ונכוונה מעולמה של קבלה ויזכה לצאת לדרך שכולה אור והצלחה בכל.  חשוב לדעת  שהאופן שבו אנו מתמודדים עם הנסיבות הוא זה שקובע אם הצלחנו ולא מידת ההצלחה עצמה היא שקובעת . ובמילים אחרות הדרך הארוכה שעשינו במעלה ההר חשובה אף יותר מהמקום בו אנו נמצאים כעת בדרך המעפילה. לפיכך נדע כי אנו צריכים לראות את המציאות בעיניים פקוחות ולא לנסות ולהשוות את עצמנו לאחרים. עלינו להיות מודעים למגבלות וליתרונות שלנו והערכתנו העצמית צריכה לנבוע קודם כל מהידיעה שאנו עושה כל שביכולתו כדי להתקדם.  דעו כי על האדם לנוע תמיד אל עבר מדרגה חדשה. הקבלה מלמדת שכדי לחיות חיים מלאים ומספקים חייבים להתמלא שני תנאים הכרחיים- צמיחה והתחדשות. וכאשר אלה נעדרים האדם חש בתקיעות ותחושת מרירות מתגנבת ומציפה אותו. לכן המסר העיקרי הוא ללכת, תמיד ללכת. ללמוד ולדעת מה התכלית של קיומנו ולא לעצור, ללכת אל עבר התכלית. להדיר את הפחדים מעל במת חייך ולזכור שהגיבור אין לו פחד כי עיקר הגבורה בלב ומי שליבו אמיץ וחזק ואינו מתיירא מדבר ממלא את הציווי "לך לך"  והציווי גומל לו בתמורה בחיים מלאי משמעות, עניין והערכה.    

 מוגש בברכה

 יצחק אהרון,איש קבלה ראש מרכז "חכמה"